<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' סירוס</h1>
<h2>דף קי:</h2>
גרסי' בשמונה שרצים לירוקנא תרין בשכרא ומעקר. ומי שרי, והתניא מנין לסרוס באדם שהוא אסור, ת"ל [ו]בארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו, דברי בן [ח]כינאי. פירש רב אחא בשאלתות מכדי חובת הגוף הוא ונוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מאי טעמא כתב בארצכם, אלא בארץ מיבעיא ליה לכל מה שבארץ ואפילו לכלבא, והאי דכתיב בארצכם קרי ביה בארץ וקרי ביה בכם, אלו ג' אותיות שבארצכם ב'כ'ם דהוה ליה למכתב ובארץ לא תעשו וכתיב בכם, קרי ביה בכם לא תעשו. ותרצינן הני מילי היכא דמכוון, הכא ממילא הוא, דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגולו יטול כרבלתו והוא מסתרס מאליו. והאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיטא ליה, אלא בסריס אמרי' תרין בשכרא ומעקר. והא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הכל מודים במסרס אחר המסרס שהוא חייב וכו' עד להביא נותק אחר כורת שהוא חייב, אלא בזקן. והאמר ר' יוחנן הן הן החזירוני לנערותי, דאלמא זקן נמי אפשר (דמסרס) [דמחמם] ומוליד, אלא באשה, שאינה מצוה על פריה ורביה. ולר' יוחנן בן ברוקה דאמר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים [וגו'], מוקים לה בזקנה שאינה יולדת אפילו ברפואות, אי נמי בעקרה. גרסי' בפרק אין דורשין בעריות [חגיגה י"ד ע"ב] [שאלו את בן זומא] מהו לסרוסי כלבא, אמר להן ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו.
